יתיר

אם יש לכם ביטוח משלים של קופת חולים מרבית הסיכויים שיש לכם גם ביטוח סיעודי מטעם הקופה, עליו אתם משלמים כמה עשרות שקלים בחודש. מה ששטוב בביטוח זה הוא שהוא אינו יקר והוא מגן מפני קטסטרופה אמיתית.
אני לא חסיד גדול של ביטוחים באופן כללי אבל ספציפית בתחום הזה אני דווקא תומך בו כיוון שהפרמיה נמוכה מאוד ביחס לתגמול המתקבל חלילה בקרות מקרה הביטוח.
ביטוח כדאי לרכוש לטעמי רק אם הפרמיה נמוכה יחסית והוא מגן מפני קטסטרופות.
אולי זה בגלל שנחשפתי אישית למקרה הזה שבו אדם נהייה סיעודי כך סתם באמצע החיים והבנתי את ההשלכות האיומות של הארוע בכל המישורים.
מדובר על רעידת אדמה אמיתית בחייה של המשפחה, ובמישור הכלכלי מדובר על קריסה וכנגד זה מוכרחים להתגונן.
עלויות טיפול במוסד סיעודי טוב הן סד"ג של 15000 ש"ח בחודש. רק העשירים שבעשירים יכולים לעמוד בזה ללא ביטוח.
הביטוח הסיעודי של הקופות ישלם לכם בד"כ סד"ג של 8000 עד 9000 ש"ח לחודש לתקופה של 5-6 שנים וזה לא מספיק ולכן ההמלצה שלי היא לרכוש בנוסף ביטוח סיעודי פרטי על סכום דומה כך שהפיצוי הכולל יעמוד על 15000 ש"ח
ומה המחיר ? עבור מסלול של פרמיה משתנה לאדם בשנות ה 30  העלות לביטוח כזה היא סד"ג של 20-30  ש"ח בחודש בלבד, בעיני זה דיל משתלם.
המהדרין יוסיפו עוד מספר שקלים בודדים בחודש ואז הפיצוי יינתן לכל החיים ולא לתקופה מוגבלת של 5 שנים (אמנם רבים מהחולים הסיעודיים לא חיים יותר מ 5 שנים, אך ישנם מקרים לא מעטים של תוחלת חיים ארוכה)
אז איפה המלכוד ? שעם השנים הפרמיה עולה ועולה  ובגיל 65 היא מבצעת קפיצה אדירה ומתקבעת על סכום חודשי של בערך 700 – 800 ש"ח (שנשאר קבוע לכל החיים)
יהיו שיגידו מה שווה לי ביטוח שברגע שאני זקוק לו ביותר המחיר שלו מופקע ?
הנה ההגיון הפרטי שלי: להפוך לסיעודי בשנות ה 30 וה 40 זו בעיני קטסטרופה אמיתית: הילדים מאבדים הורה והבן זוג נקרע לגזרים מכל הבחינות וכנגד זה חובה להתגונן.
להפוך סיעודי בגיל הפנסיה זה אמנם גרוע מאוד אך צפוי יותר וניתן יותר לניהול:אין ילדים תלויים, רוב החיים כבר מאחוריך וניתן בעת הצורך להשתמש בחסכונות הפרטיים להשלמת עלויות הטיפול שאינן מכוסות ע"י הביטוח דרך קופת החולים.
זכרו שבגיל מבוגר בד"כ אדם סיעודי צפוי לחיות שנים ספורות בלבד.

חשוב לזכור שעם התארכות תוחלת החיים עלויות הסיעוד יעלו יותר ויותר והביטוחיים הפרטיים יתייקרו, כדאי להצטרף עכשיו שהן עדיין זולים יחסית ולקבע את טבלת המחירים הנמוכה (אמנם הפרמייה גדלה עם השנים אך בקפיצות שידועות כבר כעת)
ולכן האסטרטגיה שלי היא להחזיק בשני הביטוחים בשנות העבודה ולבטל את הביטוח הפרטי בגיל פרישה. הביטוח הסיעודי של קופת החולים אמנם גם הוא עולה עם השנים אך הקפיצה שהוא עושה בגיל 65 היא קטנה יותר ולכן קל יותר לעמוד בו.
חשוב לזכור סוכני הביטוח ינסו למכור לכם ביטוח פרטי בפרמיה קבועה עם ערכי סילוק, עליו יש להם עמלה גבוהה יותר.
מה זה? זה ביטוח יקר שמאפשר לכם לשלם שנים רבות פרמיה קבועה וגבוהה ובהמשך תוכלו להפסיק את תשלומי הפרמיה לחלוטין ועדיין להיות מכוסים כיסוי חלקי (כתלות בוותק התשלומים שלכם) במקרה שתהפכו לסיעודיים.
אני לא אוהב את המסלול הזה כי הפרמיה החודשית גם בגיל צעיר יחסית היא לפחות 150 ש"ח בחודש. בעיני יחס העלות תועלת כאן איננו משתלם.
היתרון שלו שהפרמיה קבועה. יש וודאות.
יש אנשים שמשלמים עבור הילדים שלהם ביטוח סיעודי בפרמיה קבועה (פחות מ 100 ש"ח בחודש לילד) עם ערכי סילוק במשך 20 שנה נניח עד שנות העשרים המוקדמות של ילדיהם ואח"כ מפסיקים את הביטוח והילדים עדיין מבוטחים לכל ימי חייהם על סכום חלקי.
אמנם סכום זה לא יספיק למימון מוסד סיעודי אבל יכול להספיק איכשהו למטפלת סיעודית.
יש הגיון מסוים בבחירה כזו אם כי אני חושב שלמרות הכל היא אינה משתלמת, כל אחד יחליט עבור עצמו.

מה עוד חשוב לדעת?  שכל בני המשפחה מחויבים לתת כתף כאשר אחד מבניה הופך סיעודי ולכן זו האחריות שלכם לוודא שהוריכם אחיכם אחיותיכם וילדיכם יהיו כולם מבוטחים בביטוח סיעודי
כי אחרת אתם כנראה תהיו אלה שישלמו את ההוצאות של אשפוזם אם וכאשר…

לסיכום: לא מבטלים את הביטוח הסיעודי של קופות החולים אבל מוספים עליו ביטוח פרטי בפרמיה משתנה עד לגיל שבו הילדים עומדים על הרגליים ויודעים לפרנס את עצמם.
כשהביטוח הפרטי נהייה יקר מידי מבטלים אותו ונשארים עם הביטוח של קופת החולים בלבד.

שלא נזדקק….